20/9/12
יום חמישי מתעוררים בשעה 5:00 ,מארגנים את
הילדים ומחכים בחוץ למונית ... יוצאים לכיוון נתב"ג . אנו מגיעים כמעט 4 שעות
לפני הטיסה , כל אחד עם המערבולות בבטנו , אך כולם מפרגנים ועוזרים אחד לשני .
לאחר עיכוב של שעה
בטיסה אנו ממריאים בשעה 12:30 לטיסה ארוכה לכיוון טורונטו . בטיסה הילדים מתנהגים
למופת – ישנים , משחקים ומפתיעים אותנו ברוגע ובבגרות שכל אחד מהם משדר . כבר
בתחילת הטיסה אימצה אותם האחראית טיסה, פינקה והבטיחה להם להיכנס לתא הטייס בסוף
הטיסה.אנו נוחתים בשעה 17:30 בטורונטו , לאחר מבט קצר בתא הטייס אנו מתארגנים על
הציוד ויוצאים לכיוון המלון.זה נישמע פשוט אבל האמת שלאחר כל כך הרבה שעות טיסה,
שום דבר אינו פשוט... אנחנו שואלים וגם מצליחים להבין שיש שאטל למלון ואפילו היכן
אנו אמורים לחכות לו, סוחבים את כל התיקים הענקיים והעמוסים מידי{כי הפולניות שלי
הכריעה את כל העצות הכל כך נכונות של כולם}, הילדים שממש מגיע להם צל"ש,
עוזרים לסחוב, מחכים לשאטל שכרמל מכנה שפכטל{.,אמא, מתי יגיע השפכטל?"} ולאחר
נסיעה של 10 דקות בשאטל אנו נכנסים למלון.
הילדים ממשיכים להראות בגרות ולהיות פשוט מדהימים וראויים להערצה, הם אמרו
שהטיסה היתה כיפית וכרמל אמר שכניראה בגלל שאמרנו להם שהטיסה קשה, הם כל כך
נהנו...לאחר מקלחת חמה וזריזה נכנסים הילדודס לשינה עמוקה . השעה לפי שעון ישראל
ארבע לפנות בוקר ובטורונטו תשע בערב. היינו ערים 18 שעות ופשוט לא הרגשנו את
הילדים !!! איזה כיף, היום הראשון עבר בכיף!
21/9/12
לאחר שינה טובה , למרות שכל אחד בתורו
התעורר {בילבול השעות}, קמנו לארוחת בוקר – חביתה עם נקניק וטוסטים {כשרעבים הכל
טעים} הילדים נרגשים ורוצים לצאת לכיוון הקראוון .
בשעה 10:00 לוקחים מונית מהמלון , נסיעה של
25 דקות ואנו כבר רואים את הקראוון שלנו בחניה . ההתרגשות רבה ושקד כל הזמן חוזרת
ואומרת שהיא לא מאמינה ושבאמת אנחנו בקראוואן אמיתי ושלנו, לא רק בסרט... ובאמת,
הכל קורה כל כך מהר וקשה מאוד לקלוט. בתחנת הקראוונים עברנו תידרוך
של בערך שעתיים שכולל בדיקה מדוקדקת של הקראוון.
מאוד קשה לקלוט ולזכור הכל, ניסינו להעזר
במדבקות אותן הדבקנו ליד כל מתג או דלת חשובה, אך נותרנו בכל זאת מבולבלים. בנתיים
הילדים התמקמו בהתלהבות ופיזוזים, הספיקו לשחק ולאכול חטיפים על השולחן וגם לטפס
על המיטות ולהחליט לישון יחד שלושתם על המיטה שמעל קבינת הנהג. נקווה שיעבור עלינו
לילה רגוע...
יוצאים לדרך, לא ארוכה במיוחד... חמש דקות
עד הוולמארט הראשון, כי צריך להצטייד. על אף הדרך הקצרה, כבר ניתן לזהות בברור את
כישורי הנהגות המדהימים של ענבל. מתמרנים בחניה ויוצאים למסע הצטיידות רציני
ביותר. לפני כן אוכלים במקדונלד, שם פונה אלינו בחורה קנדית מקסימה בשם קריסטין
ומבקשת לעזור לנו בכל מה שרק נירצה, כולל לכבס את הבגדים שלנו אם ניצטרך. היא
נותנת לנו את כל הפרטים שלה למיקרה שניזדקק לעזרה כלשהיא, פשוט מדהים!! כשכולנו
רגועים ועל בטן מלאה התחלנו לקנות, קודם כל מצעים בעזרתה האדיבה מאוד של אחת
המוכרות שפשוט ניצמדה אלינו ועזרה לנו {הם אנשים מדהימים!}. אחר כך המשכנו לאגף
האוכל וכל זה במשך עוד שעתיים בערך. הילדים עזרו לבחור ולהסיע או בעצם לערוך מרוץ
מכוניות עם העגלות{אותי הם דרסו פעמיים, טוב שלא משהו אחר...}. כרמל ששונא קניות
אמר שכיף לו, לאחר שעתיים הוא רמז שמתחיל להימאס לו והאמת שגם לנו, אז סיימנו את
הקניות להיום וחזרנו לביתנו הנייד שנותר כבר לחנות בחניית הוולמארט. סידרנו אותו
ושיחקנו, שמענו מוסיקה, הילדים כתבו יומן ונהננו מהיחד המיוחד הזה בפעם הראשונה.
ניסינו את הכל, התבלבלנו, התרגשנו ולא התחשק לנו בכלל לצאת שוב. בחוץ ממש לידנו,
אנשים קונים ומהלכים ואנחנו בתוך הקראוון כמו בבועה, כלום לא מעניין אותנו,
הווילונות פתוחים ואנחנו בשלנו- זה הבית שלנו והם ברחוב... איזה מוזר ועם זאת כל
כך מהר כל כך טיבעי, לא הייתי מאמינה, אבל זה באמת לא מפריע, זה מרגיש הכי אינטימי
בקראוון.
לסיכום, היומיים שחשבנו שיהיו מתישים, היו
נהדרים ומיוחדים, בעיקר בזכות הילדים. מוזר, אבל כבר בהתחלה אפשר לראות את הגיבוש
המתהווה בינהם והרצון לתמוך, לעזור ולהיות יחד. מקווה שזה ימשך ושזו לא רק
ההתלהבות של ההתחלה. ימים יגידו.
כולם כבר ישנים, אז לילה טוב ונשיקות כאן
מטורונטו, בולטון, וולמארט.
22/9/12
אחרי לילה של גשם רצוף שדפק על חלוני – ועל
גג הקראוון אנו קמנו לארוחת בוקר טובה מידי טלי ושמש מדהימה.
לאחר סידור הקראוון בפעם הראשונה לקראת
נסיעה אנו יוצאים לכיוון מפלי הניאגרה – מרחק קטן של 150 ק"מ.
לאחר 5 ק"מ הג'.פי.אס מתחיל ללכת
לאיבוד – אנו בדרך מהירה ללא יכולת לעצור , ללא מפה וללא ג'י. פי . אס ...... הלחץ
של הנהג גובר וזה כלל לא נעים.
לאחר מספר דקות של נסיעה ללא כיוון ברור אנו מתקנים
את המכשיר ויוצאים לדרך !
הנסיעה עוברת בקלות יחסית – למרות שאנו
מבינים שאין יכולים לסמוך על הג'י.פי.אס תמיד בגלל שהוא אינו יכול להבחין בכבישים
מקבילים וכן בכבישים שאחד מעל השני – פשוט צריך לסמוך רק על יכולת ניווט ועל מפה
טובה .
הגענו למפלי הניאגרה ולעיר היפיפיה שבה הם שוכנים, החננו בחניון ענק ממש בצמוד ובאישור השומר, נישארנו שם גם לחניית לילה...כמה נוח ומזמין. יצאנו לטייל בטיילת שמעל המפלים, אלו עוצמות וכמויות מים אדירות שלא ניתן לקלוט.
אדי המים הנופלים כל כך גבוהים שהם מרססים את ההולכים בטיילת, כאילו שיורד גשם על אף המרחק העצום!!
העיניים לא חדלות מלגמוע את היופי העצום והמופלא הזה של הטבע, אנו הולכים ומביטים מכל זווית אפשרית ועדיין רוצים עוד ועוד.. לאחר שטיילנו והצטלמנו עד אין סוף, הלכנו למודיעין לבדוק מה ברצוננו לעשות מכל האטרקציות הרבות המוצעות{ממש תעשיה שלמה סביב המפלים}. אמרנו לילדים שאפשר הכל{חוויה חד פעמית הרי}, לבסוף הם החליטו שהם הכי רוצים קודם כל להיות בחוויה שנקראת"מאחורי המפלים" ונישמעת באמת מסקרנת ואם יהיה כיף אולי יחליטו להפליג ב"עלמת הערפל"שזו ספינה שמתקרבת ממש מתחת למפלים.
ירדנו במעלית אל מאחורי המפלים, שם יש נקודות תצפית מרשימות במעין מנהרות שמובילות מתחת ומאחורי המפלים.
הילדים מאוד נהנו במיוחד ממעילי הגשם הצהובים שמחלקים בכניסה. נירטבנו והבנו כולנו של"עלמת הערפל" אנחנו לא רוצים לעלות...נירטבנו מספיק!
בערב יצאנו שוב בהתלהבות רבה לראות את המפלים מוארים בלילה. נטע צעד בעיניים עצומות{ממש כך!} כיוון שלא ישן טוב בלילה וסירב לישון צהריים. נאמר לנו שבסביבות שמונה יוארו המפלים, אך לאכזבתנו הרבה הם היו חשוכים משחור! לא יכולנו לסחוב עוד את נטע והחל גם גשם קל, מאוכזבים חזרנו אל הבית הנייד שלנו ושכבנו לישון. לילה טוב!
23/9/12
בבוקר קמנו ליום שמשי מקסים והמשכנו את שיטוטנו במפלי הניאגרה. כבר אתמול גילו הילדים המוני סנאים מתוקים והיה קשה לנתק אותם מהם. כרמל טען שזה מאוד נדיר ולכן דרש לצלם את כולם ולא לפספס ולו אחד... גם היום המשכנו במעקב אחר סנאים
ושטפנו שוב את עיננו במפלים המרהיבים. התחלנו ללכת בטיילת לכיוון פארק הפרפרים שמסומן היה במפה. מזל ששאלנו איזה איש בדרך על המרחק והוא אמר שזה מחייב נסיעה{מה שהתברר כמוצדק, אך היה לא ברור בכלל מהמפה שקיבלנו}. חזרנו לקראוון ובדרך עלינו על מיגדל תצפית מדהים שעולים אליו דרך מעלית חיצונית שקופה. למעלה ישנה תצפית מהממת על העיר והמפלים. התברר לנו שיש איש שהולך על כבל בגובה העצום בין בניין התצפית למלון סמוך{מטורף..}, הוא מגיע על פי שיקול דעתו תלוי במזג האויר, אם יש מזל ניתן לראותו הולך... כנראה שאנחנו פיספסנו.
המשכנו משם אל פארק פרפרים מקסים, בו אלפי פרפרים שעפים וחגים סביבנו. הילדים וגם אנחנו התרגשנו ועסקנו בניסיונות להחזיק את הפרפרים שמידי פעם נחתו עלינו ובעיקר על הקרחת הנוצצת של ענבל{יופי של מינחת פרפרים}.
משם נסענו אל שעון הפרחים המפורסם ועברנו בעיירה היפה "ניאגרה על האגם" שממנה רק התרשמנו והמשכנו הלאה לכיוון טורונטו חזרה.
בדרך שוב התבלבל הג"י פי אס והתעקש לקחת אותנו דווקא לארצות הברית, גם אנחנו התעקשנו שלא וגם ניצחנו בסוף. רוקנו את הקראוון שלנו בקמפ בדרך, נישמע פשוט, אז זהו שלא! בעודנו מקפצים לנו החוצה מביתנו המושלם ומנסים לשלוף בפעם הראשונה את הצינורות המתאימים ולהכניסם לפתחים הנכונים באדמה שליד,
נישבר המפתח לתא שבו צינור הביוב. אנחנו כבר מריחים ריחות לא נעימים ומבינים היטב שחייבים להתרוקן, ניפלא.. ענבל מסתכל עלי ואני עליו, מה עושים עכשיו?? טוב, ננסה להראות מסכנים אולי יבוא עזרנו מאחד הזקנים פה בקראוונים שלידנו. אני ניגשת לזוג הראשון , שמגיע, מעודד והולך.. לא ממש עזר הרבה, אז ענבל מנסה עם זקן אחר והוא בנדיבות קנדית אופיינית מסכים להשאיל לנו את צינור הביוב הנקי והריחני שלו כדי שנוכל להתרוקן{לא מכירים וכבר שוחים יחד בחרא..}. מזל שהקנדים נחמדים, תודה לאל שהתרוקנו וגם התמלאנו מים ויאללה חוזרים לישון בוולמארט מהלילה הראשון, הצמוד לתחנת הקראוונים כדי לטפל למחרת בבעיית המפתח. הילדים שמחו לחנות במקום מוכר וממש הביעו זאת.
כמובן שבערב עוד קנינו קצת, איך אפשר להיות ליד וולמארט ולא לקנות?? ולילה טוב.
24/9/12
בבוקר נסענו לטפל בבעית המפתח. קיבלנו צרור רזרבי ומפתח חדש ויצאנו לדרך. נסענו ל oshawa על קו החוף של אגם אונטריו הענק בכביש מספר 2 היפיפה. בדרך בתים מדהימים שיושבים על שטחי אינסוף ירוקים. עשינו חנייה בעיירה בדרך בשם port hope שם צפינו בדייגים שמנסים לדוג סלומונים מסכנים שמתקשים לעלות בזרם המים שהפכו רדודים מאוד בנקודה זו של הנהר ורבים מהם גם מתים בשל כך.
נהננו מאוד וגם השמש האירה לנו פנים , הילדים שיחקו בגן משחקים סמוך ועשו בו רעש ישראלי טיפוסי ובריא. לאחר מכן המשכנו עוד קצת לארוחת צהריים על שפת האגם{כמה כיף שהבית איתנו}. הילדים וענבל יצאו לטייל במעגן יאכטות ואף ניכנסו לתוכן והתפעלו מאוד. אני הכנתי ארוחת צהריים. אכלנו מול נוף האגם והמשכנו הלאה. משם נסענו לעיירה brighton שם ישנו לראשונה בקמפ מפנק, אליו הגענו גם לאחר התברברויות רבות ובעזרת קנדים נחמדים.{הג"י פי אס שבק שוב}. ושוב בבואנו להתרוקן, גילינו הפתעה.. הצינור שבור והכל נוזל.. עוד תקלה. בבוקר בעזרת האחראי על הקמפ תקנו את הצינור.
היה כיף להנות מאינטרנט, לדבר איתכם, לעשות כביסה, להתרגע ולשחק בקמפ. בשעה 12:00 בצהרים יצאנו לדרכנו ביום מדהים ואביבי במיוחד.
25/9/12
נסענו למוזאון מטוסים ב belleville שהיה מרשים ביותר.
אפילו גילינו פינת הנצחה לטייסים היהודים הקנדים שהשתתפו במלחמות. האחרון שהונצח הוא מ-2009.
אחר כך המשכנו לכיוון שמורת אינדיאנים {שלא ראינו בה אינדיאנים}, אבל בהחלט ראינו חברה עורכים פעלולים על סקייטבורד בפארק מיוחד והיינו ממש מהופנטים{כבר היה שווה}. המשכנו בנסיעתנו ל kingston והתמקמנו בקמפ שבעליו המקסימים נתנו לילדים שקיות ענקיות עם סוכריות ג"לי מהסוג שהם הכי אוהבים ואני הכי לא מרשה{בדרך כלל} אבל הרי זה חלום של טיול לא? אז יאללה שיגשימו את חלום הסוכריות.. וגם איפשרו לנו לנסוע על אופניים מיוחדים ברחבי הקמפ חופשי, חופשי. ומכיוון שזהו יום כיפורים, חשנו במצבנו הטיבעי, רכובים על אופניים וכך ציינו את המועד המקודש הזה.
היה כיף אמיתי!
בערב עוד הספקנו לשחק ולקרוא והופ.. הילדים למיטות ואנחנו לקפה טוב וכתיבה מהנה.
זהו בנתיים, אוהבים.
הי יקירים
השבמחקא- נהנים מכל סיפור
ב- האם כדי לצמצם את מספר המזודות השארתם את ענבל רק עם חולצות קצרות למסע?
ג- נא לדייק בתאורים...אנחנו יודעים ש"קפה טוב" זה נס קפה של עלית אפילו לא מגורען.... יש עוד צנצנת קטנה שמחכה לכם אצלנו במקרר, נראה לי שעד פסח אולי כדאי לשלוח גם אותה להגשים איזה חלום לטיול במחוזות רחוקים
חיבוקים
שלכם סנונית ושות' בע"מ
מקסים...מחזיר אותנו אל המקומות שהיינו בהם לפני חודש...
השבמחק